תהליך הבליעה

במאמר נתאר את ארבעת שלבי הבליעה: השלב הפרה-אוראלי, השלב האוראלי, השלב הלועי והשלב הוושטי, ואילו קשיים יכולים להופיע בכל אחד מן השלבים.

תהליך הבליעה מערב השתתפות של איזורים רבים במוח, 5 עצבים קרניאלים (עצבים שיוצאים מגזע המוח) ו-25 זוגות שרירים על מנת להעביר מזון או שתיה מהפה אל הקיבה. למרות שהתהליך מאוד מורכב ותיאורו מצריך כתיבת מאמרים ארוכים, הוא מתרחש בזמן קצר מאוד. לצורך ההמחשה, שימו לב כמה זמן לוקח לכם לבלוע לגימה של מים- שניה אחת!

אז מה קורה בתהליך המורכב והמעניין הזה?

תהליך הבליעה מתואר כמורכב מארבעה שלבים: שלב פרה-אוראלי, שלב אוראלי, שלב לועי ושלב וושטי.

השלב הראשון של הבליעה מתחיל עוד לפני שהמזון נכנס לנו לפה. השלב מתחיל ברגע שבו אנחנו חושבים על המזון, מדמיינים אותו, רואים אותו או מריחים אותו. זהו שלב שמערב צפייה ומוטיבציה לאכול או לשתות. שלב זה נקרא השלב הפרה-אוראלי (פרה = לפני, אוראלי = פה, כלומר, לפני שהמזון או השתיה נכנסים לפה).

השלב השני הוא השלב האוראלי (כלומר, מתרחש בחלל הפה). בשלב הזה שני דברים עיקריים מתרחשים, ולכן מחלקים את השלב הזה לשני תתי-שלבים. האירוע הראשון הוא לעיסה ועיבוד של המזון. האירוע השני הוא העברה של המזון או השתיה אל החלק האחורי של חלל הפה. כמובן שאירוע זה מתרחש אחרי שהמזון נלעס כראוי.

בדרך כלל מתארים את השלב האוראלי כשלב רצוני, כלומר - יש לנו שליטה על השלב הזה, אבל למעשה ישנם גם הרבה תהליכים אוטומטיים שמתרחשים במהלכו. למשל, אם אנחנו לועסים קרקר יבש, אנחנו נוסיף לו הרבה רוק בזמן הלעיסה (מבלי להקדיש לכך מחשבה). דוגמא נוספת: אם נגסנו בתפוח, נלעס אותו חזק יותר בהשוואה ללעיסת בננה.

אנשים עם קושי בשלב האוראלי יתקשו למשל ללעוס או לעבד את המזון, יתקשו לאטום את השפתיים וכתוצאה מכך מזון יברח להם החוצה, או שהם יתקשו להעביר את המזון או השתיה אחורה לכיוון הלוע. כתוצאה מכך, יכולות להיוותר שאריות בחלל הפה, או שהשתיה או המזון יכולים "לברוח" ללוע ולעבור לקנה הנשימה.

השלב השלישי הוא השלב הלועי. זהו השלב המורכב ביותר. שלב זה מתרחש באופן רפלקסיבי. למה הכוונה? המידע התחושתי שמתקבל מחלל הפה בזמן השלב האוראלי עובר למח (למשל מידע שקשור לטעם, לגודל הלגימה או גודל הנגיסה, למרקם ועוד). כשהמידע שהתקבל הוא מספיק משמעותי, רפלקס הבליעה יתעורר, ואז כל האירועים שמתרחשים בשלב הזה, יתרחשו בסדר מסויים, בעוצמה מדוייקת ובתיאום בינהם.

במהלך השלב הלועי מיתרי הקול נסגרים בכדי למנוע מעבר מזון לקנה הנשימה והריאות; האפיגלוטיס (סחוס בצורת עלה) מתכופף ומכסה את הכניסה לגרון בזמן הבליעה בכדי להגן על קנה הנשימה והריאות; החיך הרך מתרומם בכדי למנוע מעבר מזון לאף; שרירי הלוע מתכווצים בכדי שכל השתיה והמזון יעברו מהלוע לוושט, ללא שאריות; והסוגר הוושטי העליון אשר נמצא בין הלוע לוושט, נפתח בכדי לאפשר מעבר של השתיה והמזון אל הוושט. כל הפעולות האלו צריכות להתרחש בתיזמון המתאים, בעוצמה המתאימה ובדיוק.

אנשים עם קשיים בשלב הלועי יכולים להתקשות בהגנה על קנה הנשימה והריאות בשל פגיעה במיתרי הקול. ייתכן גם קושי באתחול השלב הלועי, כלומר, המזון או השתיה עלולים לעבור ללוע לפני שמנגנוני ההגנה על דרכי האויר החלו לפעול, וכתוצאה מכך, המזון או השתיה עלולים לעבור לריאות. ייתכן קושי בכיווץ שרירי הלוע אשר יכול להוביל לכך שיוותרו שאריות מזון בלוע. ליקוי אפשר אחר הוא בפתיחת הסוגר הוושטי העליון. קושי בפתיחת הסוגר הוושטי יפריע למעבר השתיה /או המזון לוושט.

השלב הרביעי והאחרון הוא השלב הוושטי. במהלך השלב הזה, המזון או השתיה עוברים לוושט. הוושט הינו צינור ארוך (25 ס"מ בערך) המחבר בין הלוע לקיבה. הוא מורכב משרירים אופקיים ואנכים אשר מאפשרים קיום של גלים פריסטלטיים, אשר עוזרים למזון לעבור מהחלק העליון של הוושט לחלק התחתון של הוושט. הסוגר הוושטי התחתון נפתח ואז המזון או השתיה עוברים אל הקיבה. קשיים בשלב הוושטי יכולים לכלול אי-קיום גלים פריסטלטיים, גלים פריסטלטיים חלשים, כיווץ וושטי חזק מידי, קושי בפתיחת הסוגר הוושטי התחתון או שינויים במבנה הוושט שישפיעו על מעבר המזון דרכו.

אנשים עם קשיי בליעה בשלב הוושטי יכולים להתקשות בבליעת מוצקים, יסבלו מהקאות, כאבים בחזה או בבטן, צרבות, איבוד משקל ועוד.

להמחשה נוספת, צפו בסרטון הבא אשר הופק ע"י משרד הבריאות.